פעם שאלתם את עצמכם מה לומדים בתכנית הלימודים בערבית במערכת החינוך הציבורית? פעם פתחתם בעצמכם את התכנית? פעם הצצתם בבחינת הבגרות והבנתם מה מצופה מהתלמידים? אשמח להרחיב ולספר לכם קצת יותר. אני גם מזמין אתכם להיכנס בעצמכם לתכנית הלימודים בערבית וכן לבחינת הבגרות האחרונה שהייתה בערבית.
רוב בתי הספר בישראל מתחילים ללמד ערבית בחטיבת הביניים, שם שפה זרה שנייה היא, לכאורה, מקצוע חובה. על אף שקיימת תכנית לימודים להוראת ערבית מדוברת בבתי הספר היסודיים, בפועל מרבית בתי הספר היסודיים אינם מלמדים ערבית.
נתחיל בחטיבת הביניים. בכיתה ז’ התלמידים שזה עתה הגיעו מהיסודי מתחילים ללמוד את האותיות, התנועות וסימני הכתב. כמובן שבמהלך הדרך לומדים אוצר מילים בסיסי בערבית ספרותית, לומדים לקרוא ולכתוב, עוסקים מעט מאוד בערבית מדוברת ומעט מאוד בתרבות ערבית ובאסלאם. לימוד האותיות בערבית זו מלאכה לא פשוטה ודורשת יכולות קוגניטיביות גבוהות. לא כל התלמידים בשלים בשלב הזה ללמוד ערבית ויש כאלה שקשה להם בשפה העברית או באנגלית, אזי שהדרישה ללמוד כתיבה וקריאה בערבית הופכת עבורם לבלתי אפשרית.
בכיתה ח’ עולים ברמה ומתחילים ללמוד אוצר מילים מתקדם יותר בערבית ספרותית, קוראים טקסטים כמו סיפורים עממיים ולומדים גם קצת דקדוק. כמובן שכל מי שלא שלט היטב באותיות בכיתה ז’ ירגיש אבוד בכיתה ח’, שהרי כל הלמידה בכיתה ח’ מבוססת על כיתה ז’. בוודאי אתם שואלים מה יעשה המורה המסכן שקיבל בכיתה ח’ כיתה חדשה שלא לימד אותה בכיתה ז’, הכיתה הטרוגנית ויש בה הרבה תלמידים עם פערים לימודיים?! התשובה ברורה לכם, אין לו מה לעשות חוץ מלעזור במסגרת שעות פרטניות או חזרות מרובות על החומר. בשלב זה כבר 30% מהתלמידים אינם מעורבים בשיעור.
בכיתה ט’ עולים עוד ברמה ומתחילים ללמוד טקסטים קצת יותר מורכבים ואף נחשפים לנושא העיתונות הערבית (הרי זה כל כך חשוב לעסוק בעיתונות כשיש כל כך הרבה נושאים יפים נוספים לעסוק בהם…). כמובן שבכיתה ט’ צריך גם להתחיל ללמד דקדוק ולהכין את התלמידים לקראת המגמה בתיכון. בשלב הזה כבר 50% מהתלמידים אינם בעניינים, הרי ברוב התיכונים לא מכניסים את מקצוע הערבית לממוצע הקבלה, רובם לא מעוניינים להמשיך למגמת ערבית, אז הם לא רואים סיבה להמשיך ולהשקיע. מורה שמסיים כיתה ט’ ממוצעת בישראל, מסיים אותה עם “הלשון בחוץ”.
ואז מגיעים למגמת ערבית בתיכון. בשנה הראשונה המורים עוסקים בצמצום פערים מהחטיבה ויצירת יישור קו בין התלמידים. בכיתות י”א-י”ב מתחילים באמת ללמוד ערבית, וכמובן שכל הלמידה מכוונת לבגרות. גם אם אתה מורה מאוד יצירתי לערבית ורוצה לעשות דברים חדשניים, אתה צריך להספיק את החומר לבגרות וכמות השעות לא ממש מספיקה כדי לעמוד במשימה (15 שעות אקדמיות בשבוע בשלוש שנים).
איך מורכב ציון הבגרות? 50% זו בחינה בכתב, שתיכף ארחיב עליה, 20% זו בחינה בעל-פה בערבית “דבורה” ו-30% זו הערכה חלופית. קודם כל, יפה מאוד שהוסיפו לאחרונה בגרות בעל פה בערבית שמחייבת את התלמידים לדבר מול מסך מחשב בערבית מדוברת. אבל אתם בוודאי שואלים את עצמכם מהי ערבית “דבורה”? ערבית “דבורה” זהו מושג שהומצא על ידי משרד החינוך כדי לא לחייב את התלמידים לדבר בערבית מדוברת. כלומר, התלמידים יכולים גם לדבר בערבית ספרותית בבחינה בעל פה והם יקבלו את מלוא הנקודות, על אף שהמצב הזה לא מייצג את המציאות. זו הדרך של משרד החינוך להתמודד הטעות החמורה של הוראת ערבית ספרותית במקום ערבית מדוברת בבתי הספר העבריים. מורים רבים לערבית גם יספרו לכם שאינם שולטים היטב בערבית מדוברת, שכן הכשרות המורים לערבית לא דרשו זאת מהם לעולם. לגבי 30% הערכה חלופית, זו אולי באמת המסגרת היחידה שמאפשרת למורים לעשות פרויקטים נחמדים שקשורים לשפה ולתרבות הערבית מבלי שתוכתב להם הדרך לעשות זאת.
בנוגע לבחינת הבגרות בערבית בכתב (שכמובן היא בערבית ספרותית), היא כוללת חמישה חלקים: אנסין עם שאלות הבנת הנקרא, ניתוח פעלים בבניינים ובגזרות שונות, זיהוי תופעות תחביריות ושחבור משפטים, פרק לשון העיתונות ופרק הבעה בכתב. אנסין אני יכול להבין למה זה חשוב, אבל למה תלמיד במגזר היהודי צריך לדעת לנתח פעלים עוד לפני שהוא יודע לדבר?! מה גם שאפילו בבחינת הבגרות במגזר הערבי זה לא כלול! למה להשקיע כל כך הרבה זמן בתחביר במקום לחשוף את התלמידים לתרבות ולהיסטוריה של המזרח התיכון?! למה צריך ללמד את התלמידים הבעה בכתב ולגרום להם לשנן תשובה של 35 מילים בערבית כדי לקבל 10 נקודות בבגרות?! לבחינה זו מוקצות שעתיים וחצי וכמובן שמותר להשתמש במילון אז אפשר גם ללמוד פחות מילים.
התוצאה היא שרבים מבינים שתכנית הלימודים בערבית בבתי הספר העבריים אינה רלוונטית. גם התלמידים מבינים את זה, לכן הם לא בוחרים במגמת ערבית ומעדיפים ללמוד בקורסים פרטיים ערבית מדוברת, אבל מה שחמור הוא שהמורים מתחילים להבין את זה שהם פחות ופחות רלוונטיים. עד היום לא ברור לי מי עשה את השגיאה ההיסטורית הזו של בחירה בלימודי ערבית ספרותית לפני שמלמדים מדוברת, או מי החליט שצריך ללמוד קריאה וכתיבה לפני שלומדים להבין ולדבר. העניין לא ברור לי, אבל אני מאוד מקוה שהתלמידים והמורים יצביעו “ברגליים” וזה מה שיניע את מקבלי ההחלטות לחולל שינוי מהיסוד בהוראת הערבית בבתי הספר העבריים. עד אז, אני מקווה, שטובי המוחות לא יעזבו את המקצוע לטובת מקצועות רלוונטיים יותר.
