השפה העברית והשפה הערבית משתייכות למשפחת השפות השמיות. ב”עץ” שלפניכם ניתן לראות את הקרבה ה”משפחתית” בין השפה העברית לשפה הערבית. כפי שניתן להסיק, שנים רבות לפני התפתחותן של השפות הערבית והעברית, היו אלה שפה אחת ששמה לא ידוע, ולכן היא מכונה “פרוטו-שמית”.
השפות הערבית והעברית חולקות מספר מאפיינים דומים:
- שורשים תלת-עיצוריים: שתי השפות מבוססות על מערכת של שורשים תלת-עיצוריים (כגון “כתב” בעברית ו”كتب” בערבית), שמהם נגזרות מילים שונות על ידי הוספת תנועות, תחיליות וסיומות.
- כתב: העברית והערבית נכתבות מימין לשמאל ומשתמשות באלפבית שמי, אף על פי שלכל אחת יש מערכת אותיות שונה. שתי השפות כוללות כתיבה עיצורים עיקרית, כשהתנועות הן משניות ונכתבות בצורה שונה או לא נכתבות כלל.
- מבנה תחבירי: לשתי השפות מבנה תחבירי דומה, כולל שימוש במערכת של פעלים בזמן עבר, הווה ועתיד, ושימוש בשמות עצם ובתארים בצורה דומה.
- לקסיקון: קיימות מילים רבות בשתי השפות שדומות או נראות דומות בגלל השורשים המשותפים שלהן (כגון “שלום” בעברית ו”سلام” בערבית).
- הקשר תרבותי והיסטורי: שתי השפות היו בשימוש בקרב עמים שחיו באזורי המזרח התיכון, ויש ביניהן השפעה הדדית לאורך ההיסטוריה, במיוחד בתחומי הדת והמסחר.
הדמיון בין העברית לערבית מבוסס על הקשרים הלשוניים, התרבותיים וההיסטוריים המשותפים שלהן, שהפכו את שתי השפות לדומות במובנים רבים למרות השונות במובנים אחרים.
איך נוצרה השפעה הדדית בין השפות?
- במשך למעלה מאלפיים שנות קיומה של השפה העברית חדרו אליה מילים רבות משפות שונות שהיה להן קשר לשפה העברית או לדובריה. בין היתר, נקלטו בשפה העברית מילים וביטויים מארמית, מיוונית, מאיטלקית, מצרפתית, מאנגלית, מיידיש ומערבית כמובן.
- מילים מן השפה הערבית מופיעות כבר בספרי ימי הביניים בעברית, ומאז ועד ימינו רבו מאוד המילים העבריות שמקורן בערבית.
- אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, עשה מאמץ ניכר להעשיר את העברית במילים שמקורן בערבית (ובשפות שמיות אחרות), ואכן בתקופת פועלו הייתה תנופה בקליטת מילים מן הערבית, גם אם חלקן הגדול נפלט בסופו של דבר מהשימוש.
- נראה שבעברית הכתובה נמצא במהלך השנים האיזון הראוי בין השאיפה לאמץ מאות מילים מן השפה הערבית (גישת אליעזר בן יהודה, שבה תמך גם הבלשן דוד ילין) לבין הדעה שלפיה אין לאמץ מילים מערבית כלל. לעומת זאת, שפת הדיבור ובעיקר הסלנג העברי אימצו בשמחה מילים וביטויים מערבית כמעט ללא הבחנה או בקרה, עד שהיום קשה לשמוע שיחה בין דוברי עברית שאין בה ייצוג נכבד למילים ולביטויים כאלה.
בואו ניתן כמה דוגמאות למילים שדומות בין ערבית לעברית.
- שלם – סלאם (שַׁלוֹם – סַלַאם) – המשמעות היא “שלום”.
- שם – אסם (שֵׁם – אִסְם) – המשמעות היא “שם”.
- חכם – חכים (חַכָּם – חַכִּים) – המשמעות היא “חכם”.
- שנה – סנה (שָׁנָה – סַנַה) – המשמעות היא “שנה”.
וכעת בחנו את עצמכם, האם אתם מבינים את פירושי המילים הבאות: מַדְרַסֶה, חַרְבּ, סֻלְחַה, קַתְלָה, חַמַאם, מַטְעַם, פַשַׁל וחַ’פִיף (ניתן ללחוץ לצפייה בסרטון שהסברתי בנושא).
הדמיון בין השפות העברית והערבית יכול להקל על תהליך הלמידה של הערבית עבור דוברי עברית. ראשית, המבנה הלשוני הדומה, הכולל מערכת שורשים והטיות, מאפשר ללומדים להבין ולהטמיע במהירות את יסודות השפה. שנית, הדמיון התחבירי בין השפות מקל על הבנת משפטים והרכבתם בערבית, שכן הלומדים יכולים להסתמך על ידע קיים מהעברית. לבסוף, העובדה ששתי השפות נכתבות מימין לשמאל יכולה להפוך את המעבר לקריאה וכתיבה בערבית לפשוט יותר עבור דוברי עברית, אבל זה בשלבים מתקדמים יותר.
אז למה אתם מחכים?
