מי שלומד/ת בכוחות עצמו יכול/ה להגיע לרמה יפה אך הידע שלו/ה בשפה יהיה ידע פסיבי, כלומר הידע יסתכם בעיקר בהבנה של אוצר מילים ועם מעט יכולת לחבר באופן עצמאי משפטים. יש ערך מוסף משמעותי למורה, מתרגל או מנטור שילווה אתכם בתהליך. כדי לדעת לדבר ערבית צריך לדבר, אין ברירה אחרת! לכן אתם צריכים שמישהו ייתן לכם משוב על ההשקעה והעבודה הקשה. זכרו כי לא כל מי שדובר ערבית הוא גם מורה לערבית, לכן מי שרוצה להשקיע וזה באמת חשוב לו, לא לוותר על מורה שילווה אתכם בתהליך. אכן יש הרבה חומר חינמי באינטרנט, אך תמיד תשאלו את עצמכם האם זה באמת מספיק כדי לדעת לדבר.

תמיד כדאי לבדוק מה אתם מקבלים במסגרת הקורס. שאלות שתמיד צריך לשאול הן מי המורה, מה הניסיון שלו, מה הרקע המקצועי שלו ואיך למד את השפה; האם כל הקורס מוקלט, כיצד ניתן לגשת להקלטות וכמה זמן הן נשארות זמינות גם אחריו; מהו הליווי האישי שמקבלים בתהליך, מהם שיעורי הבית שמקבלים ואיך הם מקדמים אתכם, האם בודקים את שיעורי הבית שלכם באופן אישי, האם ממשבים אתכם על שיעורי הבית ובאיזו דרך; מה משך השיעור וכמה שעות מקבלים במסגרת כל הקורס. רק אחרי שאתם יודעים את התשובות לכל השאלות האלה, רק אז תבחרו את הקורס המתאים לכם. תמיד תזכרו שהכי זול זה לא בהכרח הכי טוב. אם זה היה כך, חברת הענק “אפל” מזמן הייתה קורסת. חשוב לכם לדעת ערבית? תשקיעו בכך כמו שצריך.

מי שלומד ערבית מדוברת דרך ספרים חוברות עתיד לדעת בסוף התהליך לקרוא יפה משפטים בתעתיק ולכתוב יפה תשובות לשאלות. יחד עם זאת, מיומנויות ההבנה והדיבור, בדגש על מיומנות השליפה, יישארו לוקים בחסר. לכן, אני מאמין שלימודי ערבית מדוברת צריך לעשות בעל פה, כמובן להתבסס על טקסט אך תהליך הלמידה חייב להיעשות בעל פה. הרי כשתפגשו אדם ערבי ברחוב, האם אתם תשלפו עט ותתחילו לכתוב מה שאתם רוצים לומר? כנראה שלא, לכן ההמלצה שלי היא תמיד “לדלג” על שלב הקריאה והכתיבה כשלומדים ערבית מדוברת.

ללמוד קריאה וכתיבה בערבית זה לא מסובך, אך אני חושב שרכישת מיומנות הקריאה והכתיבה צריכה לבוא רק לאחר שלומדים להבין ולדבר. הרי תחשבו על זה, איך תינוק לומד שפה? מתחיל להבין לאט לאט, אחר כך לדבר ורק בגיל חמש לומד לכתוב. כך עובד המוח האנושי וכך אני גם ממליץ לכל מי שרוצה ללמוד ערבית. מה גם שזה עלול להאט באופן משמעותי את קצב הלמידה של המדוברת, לכן “שוויה שוויה”.

מי שבוחר/ת ללמוד את השפה הערבית, יוכל לעשות זאת בכל דרך, הן דרך קורס אונליין והן דרך קורס פרונטלי. המטרה היא ללמוד ערבית, ומי שדבק/ה במטרה הזו, יוכל/תוכל להגיע אליה בכל דרך. יש לי הרבה ניסיון הן בהוראה פרונטלית והן בהוראה באונליין, ועם השנים הבנתי שהאונליין עובד הרבה יותר טוב, לכן הפסקתי לקיים קורסים פרונטליים. באונליין כל תלמיד/ה יושב/ת בבית, בסביבה הנוחה שלו/ה, לא צריך/ה לעשות את הנסיעות המייגעות, משתיק/ה כל רעשי רקע ופשוט שותף/ה לשיעור. כשעשיתי קורסים פרונטליים התחלתי עם 30 וסיימתי עם 5 במקרה הטוב כי אנשים מתקשים להתמיד כשיש בירוקרטיה. מה שיפה בקורסים אונליין היא ההתמדה של הלומדים והיכולת שלהם לצפות בשיעורים מוקלטים לאחר השיעור. גם אנשים עם קשב וריכוז יכולים לעשות זאת ובתנאי שהם שמים לעצמם את הגבולות. מניסיון שלי, לאחר שדיברתי עם אלפי מתעניינים בלימודי ערבית, הבנתי שמי שמתעקש/ת על פרונטלי, פשוט מנסה להתחמק מלהתחיל את התהליך. העולם התפתח, הלמידה התקדמה, הגיע הזמן להתחבר למציאות של המאה ה-21.

למידה בקבוצה יוצרת אצלכם לו”ז מסודר ומחייב של למידה, לא ניתן לדחות את הלמידה לזמן שלעולם לא מוצאים, והשעה הקבועה של השיעור לצד קבלת החומרים בצורה מדורגת, מייצרים מחויבות גדולה יותר ללמידה. בנוסף, בלמידה בקבוצה אתם ממש חלק מהשיעור. אתם יכולים לשאול את המורה שאלות, להשתתף ולקבל משוב על ההשתתפות בזמן אמת, לנהל שיחות בערבית עם יתר חברי הקבוצה ולשתף בהצלחה שלכם את הקבוצה ואת המורה. הלמידה העצמית טובה גם היא אך היא מחייבת משמעת עצמית גבוהה.